1. פיטון
2. ארגוס
3. אכידנה
4. טיפון
5. ארכנה
פיטון אגדה: נ חש הפיתון שחי במעיין בעיר דלפי ניסה לאנוס את לטו כשהייתה בהריון עם ארטמיס ואפולו. כיוון שהפיתון היה בנה של גאיה , אלת האדמה , החליטו האלים להעניש את אפולו. אל השמש גורש מן ה אולימפוס למשך תשע שנים.
אפולו הפך לרועה צאן של אדמטוס מלך פראיי בתסליה. אדמטוס גילה טוב לב כלפי אפולו, והאל הבטיח לו, כי לכשיגיע זמנו למות, יוכל לבקש שאחר ימות במקומו. אדמטוס אהב את אלקסטיס, בתו של המלך פליאס. פליאס הסכים שאדמטוס יישא את בתו לאשה רק אם יצליח לנהוג במרכבה רתומה אריות, דובים וחיות יער אחרות. אפולו סייע לאדמטוס במשימה והזוג התחתן. כשהגיע זמנו של אדמטוס למות, הסכימה אלקסטיס למות במקומו. הגיבור הרקולס הצליח למנוע את מותה ושני בני הזוג נותרו בחיים.
ארגוס אגדה:אשר זאוס אנס את הנימפה איו, הרה גילתה זאת והגיעה למקום. זאוס הפך את איו לפרה כדי שהרה לא תגלה את מעשיו. הרה לקחה את הפרה לעצמה וכשומר הפקידה את ארגוס, הענק מרובה העיניים. ארגוס נתן לאלף עיניו לישון בתורות, כך שתמיד ראה.
זאוס לא היה יכול לראות עוד בסבלה של איו ולכן שלח את הרמס להצילה ולקטול את ארגוס. הרמס, מחופש לרועה צאן, ישב לצידו של ארגוס וסיפר לו על המצאת חליל הפאן. ארגוס השתעמם ונרדם. הרמס העמיק את השינה באמצעות מטהו (הקדוקאוס ניחן בקסם המביא שינה) ואז קטל את ארגוס באמצעות החרב המעוקלת שלו. הרה הגיעה במהירות אבל זאוס שכנע אותה לרחם על איו. זאוס הפך את איו חזרה לנימפה והרה שיבצה את עיני ארגוס על הטווס, החיה מקודשת לה.
טיפון ואכידנה אגדה: לפי הסיודוס ביקש טיפאוס לקנות לו שליטה בכל האלים, אך הוכנע על ידי זאוס במכת ברק. לפי תיאורים אחרים, מת טיפאוס אחרי הקרב עם זאוס ונקבר בטרטרוס, תחת הר אטנה , נפחייתו של הפייסטוס , אך תיאורים אחרים גורסים כי הוא גר במערה ב סיציליה . טיפאוס נחשב אבי הרוחות המזיקות ואבי ההרפיות, אך הרוחות המיטיבות לא נחשבו בניו. אצל המשוררים המאוחרים יותר מקושר טיפאוס לעתים תכופות עם מצרים, שם אין האלים מסוגלים להתמודד עמו ועל כן הם הופכים, בפחדם, לבעלי חיים (מלבד זאוס ואתנה).
ארכנה אגדה: ארכנה הייתה עלמה מ לידיה , אשר "מוצאה מדלים ודל מעונה". אמה מתה עליה, ואת אומנות ה אריגה למדה מאידמון מהעיר קולופון. עד מהרה היא עשתה לה שם בלידיה כאורגת מוכשרת, ואפילו ה נימפות באו כדי לזון את עיניהן ביצירותיה, "כי אכן אומנות טהורה היא".
ארכנה הייתה כה גאה במעשה ידיה, עד שטענה שהיא מסוגלת לארוג טוב יותר מאתנה- אלת החכמה, האמנות, הצדק והאריגה. אתנה לבשה צורה של אשה זקנה, ויעצה לארכנה להתגאות במעשה ידיה בקרב בני האנוש, אך לא לקרוא תיגר על האלים שהם בני אלמוות. ארכנה לעגה לזקנה, והצהירה שהיא טובה יותר באריגה מאתנה, והעובדה: אתנה אינה מגיעה להתמודדות "למה לא באה? למה תתחמק ממלחמת?". אתנה הזועמת פשטה מיד את דמות הזקנה וניצבה מול ארכנה במלוא הדרה. ארכנה סירבה בגאוותה להיכנע והשתיים ניגשו מיד לתחרות.
אתנה רקמה את העימות שלה עם פוסידון - אל הים. השניים התחרו מי יהיה הפטרון של העיר אתונה. האתונאים בחרו באתנה.ארכנה לעומת זאת בחרה להציג שלל סצנות המציגות את פשעיהם של האלים.את נה זעמה על הנושא שבו בחרה ארכנה אולם "על אף קנאתה לא יכלה לגנות את הרקם".לפיכך היא קרעה בזעם את האריג המושקע, וחבטה בארכנה. ארכנה האומללה תלתה את עצמה, אולם אז נכמרו עליה רחמיה של אתנה, והיא הפכה אותה לעכביש תוך שהיא מצהירה: "ככה חיי סוררה, אך על חבל המשיכי חייך!". אובידיוס מסיים את הסיפור במילים: "אך עדיין היא רוקמת את רקמתה ובדמות עכביש היא טווה את חוטיה". פליניוס טוען שהיה לה בן בשם קלוסטר, אשר נודע גם הוא כמחדש בתחום האריגה. הסיפור כולו הוא ככל הנראה משל המתיימר לטעון שהאדם למד את האריגה מהעכביש.
היום רציתי לספר לכם על כמה מפלצות בהם המפלצות הכי מפחידות! שאפילו האלים פחדו מהם.
1. פיטון
2. ארגוס
3. אכידנה
4. טיפון
5. ארכנה
פיטון אגדה: נ חש הפיתון שחי במעיין בעיר דלפי ניסה לאנוס את לטו כשהייתה בהריון עם ארטמיס ואפולו. כיוון שהפיתון היה בנה של גאיה , אלת האדמה , החליטו האלים להעניש את אפולו. אל השמש גורש מן ה אולימפוס למשך תשע שנים.
אפולו הפך לרועה צאן של אדמטוס מלך פראיי בתסליה. אדמטוס גילה טוב לב כלפי אפולו, והאל הבטיח לו, כי לכשיגיע זמנו למות, יוכל לבקש שאחר ימות במקומו. אדמטוס אהב את אלקסטיס, בתו של המלך פליאס. פליאס הסכים שאדמטוס יישא את בתו לאשה רק אם יצליח לנהוג במרכבה רתומה אריות, דובים וחיות יער אחרות. אפולו סייע לאדמטוס במשימה והזוג התחתן. כשהגיע זמנו של אדמטוס למות, הסכימה אלקסטיס למות במקומו. הגיבור הרקולס הצליח למנוע את מותה ושני בני הזוג נותרו בחיים.
ארגוס אגדה:אשר זאוס אנס את הנימפה איו, הרה גילתה זאת והגיעה למקום. זאוס הפך את איו לפרה כדי שהרה לא תגלה את מעשיו. הרה לקחה את הפרה לעצמה וכשומר הפקידה את ארגוס, הענק מרובה העיניים. ארגוס נתן לאלף עיניו לישון בתורות, כך שתמיד ראה.
זאוס לא היה יכול לראות עוד בסבלה של איו ולכן שלח את הרמס להצילה ולקטול את ארגוס. הרמס, מחופש לרועה צאן, ישב לצידו של ארגוס וסיפר לו על המצאת חליל הפאן. ארגוס השתעמם ונרדם. הרמס העמיק את השינה באמצעות מטהו (הקדוקאוס ניחן בקסם המביא שינה) ואז קטל את ארגוס באמצעות החרב המעוקלת שלו. הרה הגיעה במהירות אבל זאוס שכנע אותה לרחם על איו. זאוס הפך את איו חזרה לנימפה והרה שיבצה את עיני ארגוס על הטווס, החיה מקודשת לה.
טיפון ואכידנה אגדה: לפי הסיודוס ביקש טיפאוס לקנות לו שליטה בכל האלים, אך הוכנע על ידי זאוס במכת ברק. לפי תיאורים אחרים, מת טיפאוס אחרי הקרב עם זאוס ונקבר בטרטרוס, תחת הר אטנה , נפחייתו של הפייסטוס , אך תיאורים אחרים גורסים כי הוא גר במערה ב סיציליה . טיפאוס נחשב אבי הרוחות המזיקות ואבי ההרפיות, אך הרוחות המיטיבות לא נחשבו בניו. אצל המשוררים המאוחרים יותר מקושר טיפאוס לעתים תכופות עם מצרים, שם אין האלים מסוגלים להתמודד עמו ועל כן הם הופכים, בפחדם, לבעלי חיים (מלבד זאוס ואתנה).
ארכנה אגדה: ארכנה הייתה עלמה מ לידיה , אשר "מוצאה מדלים ודל מעונה". אמה מתה עליה, ואת אומנות ה אריגה למדה מאידמון מהעיר קולופון. עד מהרה היא עשתה לה שם בלידיה כאורגת מוכשרת, ואפילו ה נימפות באו כדי לזון את עיניהן ביצירותיה, "כי אכן אומנות טהורה היא".
ארכנה הייתה כה גאה במעשה ידיה, עד שטענה שהיא מסוגלת לארוג טוב יותר מאתנה- אלת החכמה, האמנות, הצדק והאריגה. אתנה לבשה צורה של אשה זקנה, ויעצה לארכנה להתגאות במעשה ידיה בקרב בני האנוש, אך לא לקרוא תיגר על האלים שהם בני אלמוות. ארכנה לעגה לזקנה, והצהירה שהיא טובה יותר באריגה מאתנה, והעובדה: אתנה אינה מגיעה להתמודדות "למה לא באה? למה תתחמק ממלחמת?". אתנה הזועמת פשטה מיד את דמות הזקנה וניצבה מול ארכנה במלוא הדרה. ארכנה סירבה בגאוותה להיכנע והשתיים ניגשו מיד לתחרות.
אתנה רקמה את העימות שלה עם פוסידון - אל הים. השניים התחרו מי יהיה הפטרון של העיר אתונה. האתונאים בחרו באתנה.ארכנה לעומת זאת בחרה להציג שלל סצנות המציגות את פשעיהם של האלים.את נה זעמה על הנושא שבו בחרה ארכנה אולם "על אף קנאתה לא יכלה לגנות את הרקם".לפיכך היא קרעה בזעם את האריג המושקע, וחבטה בארכנה. ארכנה האומללה תלתה את עצמה, אולם אז נכמרו עליה רחמיה של אתנה, והיא הפכה אותה לעכביש תוך שהיא מצהירה: "ככה חיי סוררה, אך על חבל המשיכי חייך!". אובידיוס מסיים את הסיפור במילים: "אך עדיין היא רוקמת את רקמתה ובדמות עכביש היא טווה את חוטיה". פליניוס טוען שהיה לה בן בשם קלוסטר, אשר נודע גם הוא כמחדש בתחום האריגה. הסיפור כולו הוא ככל הנראה משל המתיימר לטעון שהאדם למד את האריגה מהעכביש.